סיפורים של הורים

שאלות של הורים - אפשר ללמוד מהן המון. החודש קיימתי מפגש וובינר - ״שיחה פתוחה״, להורים שרוצים לשאול, להקשיב ולהתבונן. הנה טעימה ממה שהיה שם:

כמו בכל מפגש, פתחתי בהצגה עצמית:

לירון קפלן, מנחת הורים ומלווה משפחות.

הערך העליון שמלווה אותי הוא האמונה ביחסים בין אנשים, זוהי נקודת המוצא החשובה בעיניי ביותר למשפחה שחיה בהרמוניה והבסיס לחיים של כל אחד מבני המשפחה.

נקודה למחשבה - מאיזה מקום אנחנו פועלים, ומאיזה מקום אנחנו רוצים לפעול?

השאלה המרכזית היא מהי מטרת העל שלנו כהורים, ומהו המקום ממנו אנו פועלים. ילדים סופגים את מה שראו בבית, וכך הם מתנהלים בחייהם. בנוסף, ניסיון חיי מוכיח שהורים עובדים בלדאוג שילדיהם יהיו שמחים ומרוצים כל הזמן, וזהו המלכוד שאני מזהה אצל ההורים, כי הם עובדים בלהשיג לילדיהם שביעות רצון 24/7.

נכון, כולנו כהורים רוצים שילדינו יהיו שמחים ומרוצים אבל האמונה הזאת היא היא שמכשילה אותנו. עבודה בלייצר ילדים שמחים בקביעות מייצרת עבורינו גול עצמי ויוצרת תסכול שבסופו של דבר יהיה לו השלכה לא רצויה על כל בני המשפחה.

מצד אחד אנחנו רוצים שהילדים שלנו יהיו שמחים, אבל חשוב לזכור כי כדי ליצור משפחה מאושרת הילדים חייבים להבין כי הם חלק ממשפחה ולכן רב הזמן אנו שואפים שכל אחד ואחד מבני המשפחה יהיה מרוצה ולא רק הילדים, בנוסף הילדים הם חלק מקבוצה רחבה יותר שהם החברה והעולם שמסביבם ואליהם הם אמורים להסתגל כל חייהם.

איך להתמודד עם תסכול של הילד? שירי, אמא של יהלי בן ה5 שיתפה שכאשר בנה צייר ציור שהוא לא מרוצה ממנו, קורע את הנייר, זורק ובוכה. השאלה מהי הדרך הטובה ביותר להתמודד עם התסכול שלו?

כשחושבים על זה, מהו בעצם תסכול או הבעת רגש? עד כמה לתפישתנו מותר להיות מתוסכל, כועס או להביע את התסכול שלי בקול רם? תסכול הוא סוג של כעס על כך שלא הצליח לי כפי שדמיינתי. ראשית, ארצה לעזור לילד שלי לבטא את הרגש, והתפקיד שלי כהורה הוא ללמד אותו שלרגש הזה קוראים כעס או אכזבה או תסכול, או גם וגם וגם. כדי שילדינו ילמדו ויישמו זאת, הדרך הפשוטה ביותר היא לשמש לו דוגמא, שאני מתוסכלת, כשלי משהו לא יוצא משהו האם אני מביעה זאת בקול רם? צועקת? זורקת או עושה מהומה? או אולי משקפת ומבטאה את התסכול שלי ונותנת לתת לזה מקום לגיטימי, מביעה זאת בקול רם ולא באופן שיתפוצץ בצורה לא מבוקרת. לא מעט אנשים הם פרפקציוניסטים, חווית המושלמות היא חוויה שסופגים מהסביבה ובעיקר מהבית, וגם כאן אנו משמשים להם דוגמא.

כולנו יודעים כי בחיים אין שלמות וחייבים לגלות גמישות, וגם אם לא יצא לי מושלם עדיין אני יכולה להנות ולשמוח ממה שיצא לי, תמיד נוכל למצוא את היופי גם במה שאינו מושלם.

מצד אחד זה נהדר שישנן שאיפות גבוהות, מצד שני כולנו יודעים כי בחיים אין שלמות וחייבים לגלות גמישות, וגם אם לא יצא לי מושלם עדיין אני יכולה להנות ולשמוח ממה שיצא לי, תמיד נוכל למצוא את היופי גם במה שאינו מושלם. כשאנו מזהים שהילד שואף לשלמות, נוכל לשקף עבורו את הרגש.

לדוגמא "בוא נראה את הציור, אני מבינה שלא כמו שרצית, לפעמים זה יוצא כך ולפעמים אחרת" כלומר, גם להזדהות עם הרגשות של הילד, וגם לתת מקום גם לציור שאינו מושלם, לתת מקום לשביעות הרצון שלנו מהיצירה.

לא רוצים להיכנס למלחמה עם הילד/ה

אלה ספרה לנו על בתה עינב בת השלוש דעתנית מאוד חזקה באופייה עוד מלידתה, פעולות רבות איתה ביום יום הופכות למלחמה כמו לצחצח שיניים, לנעול נעליים או לצאת מהבית. לדוגמא עינב אומרת "אני אחליט מתי אני אצחצח שיניים". אנו ההורים לא רוצים להיכנס למלחמה במיוחד עם דעתנית כמוה, איך נכון להגיב? נחלק את התשובה ל2 חלקים: ראשית, השאלה היא על איזה גבולות אנו בוחרים לעמוד, שנית - איך אנו ההורים נלחמים כמה שפחות. אנו כהורים רוצים לאפשר לילדינו בחירה רחבה ככל שניתן אך כל עוד זה בהלימה עם הגבולות שהחלטנו עליהם, וכל עוד זה מכבד גם את סדר היום שלנו. גם לנו ההורים יש חיים ואנו שואפים שהבית שלנו יתנהל באופן כזה שכולם יהיו מרוצים ולא רק לרצות את הילדה המקסימה והדעתנית.

הורים אינם אמורים לעבוד בלייצר ילדים מרוצים ושמחים בקביעות, נקודת המוצא שצריכה להנחות אותנו ההורים תמיד היא שמירה על יחסים טובים במשפחה, תוך שמירה על גבולות ברורים שהחלטנו עליהם, כך שכל בני הבית ולא רק הילדים יהיו מרוצים. זהו הערך העליון לפיו אני פועלת.

ולכן אני כהורה אבחר שלושה דברים בלבד שהם הכי חשובים לנו שמשפיעים על סדר היום שלי.

לדוגמא שעת יציאה מהבית, אני נדרשת לצאת לעבודה ולהביא את הילדה המתוקה שלי לגן להיפרד ממנה ואז לנסוע בנחת לעבודה כדי להגיע בזמן. ולכן אם הילדה רוצה לנעול נעליים לבד זה נהדר, כל עוד היא לא פוגעת בזמן שלי. ואם היא לא רוצה לנעול לבד זה גם בסדר, חשוב להיות אסרטיבית, רגועה וברורה ולהודיע שעכשיו אנו צריכים לצאת וכך לפעול.

הורים אינם אמורים לעבוד בלייצר ילדים מרוצים ושמחים בקביעות, נקודת המוצא שצריכה להנחות אותנו ההורים תמיד היא שמירה על יחסים טובים במשפחה, תוך שמירה על גבולות ברורים שהחלטנו עליהם, כך שכל בני הבית ולא רק הילדים יהיו מרוצים. זהו הערך העליון לפיו אני פועלת. כל הורה יבחר לו שלושה דברים בלבד החשובים לו ביותר שהם בבחינת "יהרג ובל יעבור", גם אם זה אומר שהילד שלו לא יצחצח שיניים לפעמים, כמובן כל עוד זה אינו פוגע באופן חמור בבריאותו.

ככל שאהיה משוכנעת יותר בהגיון של הגבולות שבחרתי כך גדל הסיכוי שילדינו יפעלו לפיהם.

הורים יקרים, אני מזמינה אתכם לצפות ולהאזין ל״שיחה פתוחה״ בקישור בלחיצה כאן >>

תרצו להצטרף לשיחה הפתוחה הקרובה? >> כל הפרטים כאן

חיבוק,

לירון