מחשבות ורגשות בימי הקורונה

פוסט לגמרי אישי.

עד לפני שבוע, עשרה ימים, הנחתי בהנאה רבה חמישה מעגלי הורות, נפגשתי עם מספר הורים להדרכות אישיות והתנדבתי מטעם מכון אדלר באחד מבתי הכלא בארץ.

אני אוהבת ממש את העבודה שלי, המפגש עם הורים ואמהות מרגש אותי, הקשר האישי, פתיחות הלב והיכולת להיות שם עבור השני, לתת עצה, להדריך, להעניק פרספקטיבה ולהרחיב את יכולת הראיה והמחשבה של השני גורמים לי אושר וסיפוק אדיר. אלה הדברים שמטעינים אותי!

אני אדם של אנשים, אני אוהבת להיות שם עבור השני והמומחיות שלי נוגעת בכל הקשור לקשרים, יחסים וחינוך.

ואז, בום, נפסק.

הבידוד כמו לכולנו קשה לי.

אני אדם של אנשים, אני אוהבת להיות שם עבור השני והמומחיות שלי נוגעת בכל הקשור לקשרים, יחסים וחינוך.

אז,

אני בטוחה שיש המון המון הורים ובני משפחה שנתקלים באינספור סיטואציות מורכבות בימים אלה אשר ישמחו לשוחח עם מישהו מקצועי ויוכלו להיעזר ביכולותיי.

מזמינה אתכם ליצור עמי קשר, אהיה זמינה עבורכם בכל מיני אפשרויות במרחב הבטוח - שיחת טלפון, face time zoom, כל דבר.

וכן, אני יודעת שכסף עכשיו הוא נושא רגיש אז רק אם תרצו רק כמה שתרצו ורק כמה שאתם יכולים.

מחכה לכם.

לירון.