ללמוד לא לדעת עבור הילדים שלנו

בשנה שעברה הבת שלי שהייתה בכיתה י' ביקשה לעזוב את מגמת מוסיקה (מתופפת...) ולעבור למגמת ביולוגיה, ואני הזדעזעתי!!! איך? למה? מי עובר לעוד מגמה ריאלית? (לומדת כבר כימיה ומתמטיקה מוגבר), לאן נעלמה הילדה המתופפת המיוחדת שלי???

מתביישת לספר אבל רבתי איתה קשות, נאבקתי בה, הסברתי לה שהיא לא מבינה מה היא עושה לעצה, כמה היא תצטער, כמה היא תרגיש את החסר, כמה יהיה לה משעמם, הסברתי לה כמה המוזיקה מפתחת יכולות קוגניטיביות בדרך שונה אבל היא בשלה, עומדת על דעתה. קרע גדול ועמוק נפער ביננו. בפסח בשנה שעברה, במהלך הסגר הראשון היא עברה ללמוד ביולוגיה, השקיעה והשלימה שנת לימודים שלמה במספר ומאז לא מפסיקה לנתח תהליכים המתרחשים בגוף האדם הן מבחינה ביולוגית והן מבחינה כימית והיא לא מפסיקה ללמד אותי.

אבל הלימוד הכי משמעותי עבורי היה לא לדעת בעבורה! לא לחשוב שאני יודעת טוב יותר מה נכון עבורה.

אני יכולה להעיד שרציתי את הדבר שאני ראיתי לנכון כדבר הטוב ביותר בשבילה אבל:

לא הקשבתי לה - לא כיבדתי את רצונותיה – לא סמכתי על שיקול דעתה..עשיתי מיליון טעויות של הורה נורמלי שרק רוצה את מה שהוא חושב לטוב ביותר עבור ילדו....

אז אחרי כל זה, ואחרי חשבון נפש עמוק ורציני באתי אליה מבוישת ומיוסרת, מתנצלת ומבקשת למחוק את התנהלותי. בכינו המון, חיבקנו צמוד צמוד. למדתי.

למה אני מספרת לכם את זה? והלא אני, מנחת הורים, טועה טעות שכזו? הכיצד????

כי כולנו אנושיים וכולנו טועים - כי כולנו לעיתים חושבים שאנחנו יודעים טוב יותר, רואים נכון יותר את הנסיבות, מבינים את ההשלכות בצורה נכונה יותר, כי כולנו כהורים מנסים לנתב את הילדים שלנו לבחירות שנראות לנו כנכונות יותר וזה הרגע שבו אני מבקשת שתעצרו, שתזכרו בסיפור האישי שלי, תחבקו את הילד או הילדה שלכם ותגידו אך ורק את דעתכם ויחד עם זאת תשחררו אותם לבחור את בחירתם על פי שיקול דעתם.

קשה לדעת שאנחנו לא בהכרח יודעים ויחד עם זאת זה פותח פתח להרבה דברים לקרות.

שלכם, אמא ומנחה שמנסה לא לדעת יותר מדי....